חולקים עלי? רכבת המשא שנקראת המערכת התחילה לנוע שוב על המסילה הלא מוכרת והחדשה במגוון אתגרים וחידושים ויש אופק חדש (ולא הכוונה ל "תוכנית אופק")… ואיפה הסולידריות במגזר הציבורי אתם שואלים? וגם בקשה קטנה בסוף.
יום עצמאות בפתח והקיטוב עדיין ממשיך, השיסוע באנשי מערכת החינוך והדרישה הלא ברורה לעבוד ללא שכר, היא האבסורדית ואף מקוממת, הם אנשי מקצוע בדיוק כמו כל אחד/ת מכם במגזר העסקי ובטח במגזר הציבורי.
תתחילו להתרגל ולומר שהמורים הם אנשי מקצוע שמגיע להם לקבל שכר ותנאים הרבה יותר טובים, אז ש"פותחים את האלונקה" והמגזר הציבורי נכנס מתחת, יואילו בטובם כולם לספק את הסולידריות ותרומה לפני שכותשים את אנשי החינוך של הילדים שלנו.
מה אתם יודעים על פעילותם של חברי הכנסת הנבחרים בשנה האחרונה (או בכלל) הרי הם "עובדים" מבחירות אחד.. לשני, לשלישי ובעצם הם לא עובדים בשבילנו הם בעיקר עובדים בשביל המפלגה שלהם ולמען המטרה לנצח בבחירות, אז סולידריות ולתרום את משכורתם על עבודתם "הקשה" לא שמענו ולהיכנס מתחת לאלונקה לא ראינו.
ורק לשם השוואה בקצרה,
חברי הכנסת הנכבדים שתמצית עבודתם מסתכמת בשתי מילים: הצעת חוק. כל אחד מחברי הכנסת ירצה להעביר חוקים שיירשמו על שמו ולכן יפעל בהתאם ,יחקור, יכתוב… אך אל דאגה חברי הכנסת לא פועלים לבד (להבדיל ממורה בכיתה) לכל אחד/ת מהם יש עוזרים פרלמנטרים בדרך כלל 3 שמרכזים את המידע והצעת החוק ובעזרת (ממ"מ) מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
הדבר השני שמעסיק אותם הוא הוועדות אליהם רשום כל ח"כ והם מתכנסות 8 חודשים בשנה ובד"כ באחד מימי שני, שלישי, רביעי, ואין חובת השתתפות, לכל ח"כ יש ממלא מקום בוועדה. "חברי הכנסת עובדים במליאת הכנסת פחות ממחצית מימי העבודה השנתיים במשק – כך עולה מבדיקת TheMarker" ממחצית ימי העבודה במשק!!!! וזה לא מונע מהם לקבל שכר חודשי ברוטו של 44,000 אלף ₪ בחודש ועוד הרבה מאוד הטבות.
חשבתם שחופשת הקיץ של המורים זה "חגיגה" אז תחשבו שוב…
נשים בצד את שנת הבחירות שעברנו, בוא נדבר על הפגרות הארוכות בכל שנה, מושב החורף נפתח אחרי החגים ונמשך עד מרץ, ואז יוצאים לפגרת פסח ומושב הקיץ נפתח באמצע מאי ונמשך עד סוף יולי ואז יוצאים לחופשת הקיץ…. לפי נתוני מרכז המחקר והמידע בכנסת (ממ"מ), ב-2010 התכנסה מליאת הכנסת ל-105 ימים. בשנים 2000-2010, התכנסה המליאה בממוצע במשך 97 ימים בשנה.
בפועל הכנסת מתכנסת ל 8 חודשים בשנה ולחברי הכנסת יש 4 חודשי פגרה מדי שנה, וימי ראשון וחמישי שנחשבים פנויים באופן יחסי.
97 ימים בשנה, זה מטורף ולא הגיוני אז מי רוצה להיות חבר כנסת?
בלי משבר הקורונה נסתכל על סטטוס אנשי החינוך, מורים ומורות הם אנשי מקצוע – הטרמינולוגיה צריכה להשתנות, אסור להתפשר על כך. אנשי החינוך במהלך השנה עובדים בממוצע 218 ימים (בממוצע) במערכת החינוך וכל זאת בשכר של מורה באופק 6300 מורה בעוז (תיכון) 8000 שמלמד בכיתה לבדו מול 30-35 תלמידים, מול הורים, הרשות המוניציפאלית ומול הבירוקרטיה והטופסולוגיה של מערכת החינוך.
לעומת 97 ימי עבודה (בממוצע) של חברי כנסת ששכרו עומד על סה"כ של 44,000 אלף ₪ לקריאת של הבלוג המלא "ח"כים נגד מורים" לחץ : https://bit.ly/3cuYRdx
אז מי רוצה להיות מורה בישראל ?
עוד נקודה למחשבה, שהמגזר הציבורי יצא לחופשה מרבית העובדים מקבלים שכר מלא ולא עובדים מהבית, אז למה לדרוש מאנשי המקצוע מורים ומורות כן? למה הם הפכו לשק חבטות של משרדי הממשלה.
אופק חדש בדרך…. בימים אלו רכבת המשא של מערכת החינוך התחילה לנוע מחדש – לעניות דעתי קברניטי משרד החינוך בדגש על שר חינוך שממש לא מבין את תפקידו ועבודתו, הצהרותיו רק גורמות נזק לאנשי המקצוע ולציבור הרחב, מנכ"ל המשרד שלא מחובר לשטח ומנחית תוכניות שמטרתם היא להקשות על הציבור ועל אנשי המקצוע מורים ומורות בלי פרופורציה למצב היום.
לשמחתי הרבה אני גם מודע שיש מנהלי/ות בתי ספר שמבינים הרבה יותר את השטח ובנו מערכת שמותאמת ומסונכרנת בין התלמידים והיכולת שלהם ללמוד מרחוק, ההשקעה במעבר לפורמט למידה כזה דרוש התנעה, למידה תוך כדי תנועה, התאמה, התארגנות באמצעים הטכנולוגים, הקשבה לשותפים תלמידים, הורים ומורים. ויש לנו אנשי מקצוע בשטח שיודעים לנווט ולבצע, תנו להם את הסמכות והאפשרויות לקבוע ולהוביל את בית הספר שלהם.
הרכבת התחילה לנוע על מסילה חדשה, שימוש בטכנולוגיה ובאמצעים חדשים, בדרכי התקשרות אחרים מיוחדים מכורח הנסיבות אבל יחד עם זאת זו הזדמנות לשדרוג המערכת, קפיצת מדרגה לכולם מהילדים, מורים הורים….
אסור לנו לעצור את התהליך אפשר ללמוד ולשנות תוך כדי תנועה, אסור למקבלי החלטות לעצור בשנית ולפגוע באנשי המקצוע אנשי החינוך שעומלים לילות כימים בכדי להתאים את עצמם למצב החדש, אסור לפגוע בילדים שוב.
אסור לעצור את רכבת החינוך.
כבר היום אפשר לציין שיש הבדל מאוד משמעותי בין היום הראשון בהתנהלות של כולם לעומת היום השני ולדעתי בכול יום שיעבור יהיה שיפור והתאמה של כולנו, באופן אישי גם אני הפכתי לאיש מחשבים שרץ בין ילדיי בכדי לחבר, לתווך ולהסביר, לחלק את זמן המחשב לזמן zoom ובין שיעור תנ"ך באופק, לאימון שעת כושר … כולנו צריכים סבלנות והכלה.
אגלה לכם סוד אישי,
בזמן שאני יושב בסלון ומחכה להקפצה – "אבא תעזור לי" אני מאזין ולפעמים עומד מהצד וצופה בילדים שלי בהתרגשות ובשיתוף הפעולה עם המורה וחברי הכיתה, הרצון לקחת חלק במפגש החברתי ולקבל פידבק מהמורה, ההשקעה ביצירתיות של המורה בתכנים בלמידה מרחוק וגם החזרה לשיגרה ככול שניתן להגיד בימים אלו.
ויש גם את החדר הסגור ו"המבודד" – כי יש צורך להתנתק ולתת את מלוא תשומת הלב לתלמידים שלה, אני יודע כמה היא משקיעה ואכפת לה מכל תלמיד ותלמידה, אבל אף פעם לא שמעתי אותה מעבירה שיעור, והיומיים האלו קיבלתי טעימה קטנה, זה רק חיזק אצלי את הידיעה שהיא אשת מקצוע מהמעלה הראשונה, עם יכולת נתינה של אהבה בלתי סופית, ואהבה ואכפתיות לכל אחד ואחת מהתלמידים שלה.
אני גם רוצה להיות תלמיד שלה – מקנא בהם כמה אהבה הם מקבלים מהמורה שלהם, אשתי.
בקשה חשובה וקטנה. לכל אותם בני/בנות זוג למורות/ים כתבו וספרו לכולם על ההשקעה של אנשי החינוך, אתם השופר, אתם יכולים לצעוק את זעקתם וכאבם על הדרך והשיח שמתקיים על אנשי החינוך, הם מקצוענים.
בברכה, איציק לב