ספורט במרחב הציבורי
לקום מחר בבוקר ולהתחיל לנוע, לשחק, לקפוץ ולרוץ, כאן קרוב לבית מעבר לכביש, בשכונה ובעיר שלך – זה חלום ורצון של תושבים רבים אך בין המציאות לחלום יש פער בשטח, הרבה מדברים על חשיבותו לקיום אורח חיים ספורטיבי ותנועתי, עדיף ורצוי שיהיה נגיש וקרוב לבית, תכנון לאורח חיים פעיל קורא ליצירת מרחבים שמאפשרים לתושבים לאמץ דרך חיים פעיל. #בלוג
זאת כבר עובדה ברורה שעד שנת 2030 שני שלישים מאוכלוסיית העולם יתגוררו בעיר מודרנית ששואפת להציע לתושבים את סל השירותים הטוב ביותר ולאפשר להם שיפור מתמיד באיכות חייהם, המרחב הציבורי הוא הזירה בה נפגשים תושבי העיר זה עם זה, בה פועלים עסקים ומרכזי מסחר לצד מוקדי תרבות ובידור, בה עוברים צירי התנועה העירוניים ובה קיימת מערכת השטחים הפתוחים והצירים הירוקים לרבות מגרשי אימונים ואולמות הספורט שהינם חלק בלתי נפרד מכלל המרחב הציבורי שמהווה חלון הראווה של הרשות המקומית, יחד עם זאת ישנה מגמה בעולם שמתפתחת בעשור האחרון שמתכללת את כלל השירותים: עובדים בעיר, ישנים בעיר, מבלים בעיר וגם רוצים לקיים אורך חיים פעיל וספורטיבי שיהיה נגיש לכל תושב מהגיל הרך עד גיל הזהב – ורצוי בחינם.
ספורט לאלפים ולא רק לאלופים
האם זה אפשרי לנוע לקראת ספורט לאלפים ולא רק לאלופים? לקדם ולספק את האפשרויות לקיים אורח חיים בריא מהגיל הרך עד הגיל הזהב, לאפשר בחירה וגיוון בעיסוק בספורט וכל זאת ללא עלות ובקרבת הבית, בבלוג הזה (ואלו שיבואו אחריו) אספק הצצה וסקירה על תחום הספורט ברשויות המקומיות מנקודת מבט על הספורט העממי ועל מערכת התשתיות.
נקודת ההנחה שאני יוצא ממנה שבניגוד לספורט תחרותי ולאימונים במועדוני כושר המיועדים בעיקר לאתלטים ולבעלי אמצעים, אורח חיים פעיל מתאים לכל אחד/ת ולא משנה מה רמת הכושר והאם הפעילות מתבצעת כבודד או כקבוצה וקיום של תרבות וחינוך לפעילות גופנית במרחב הציבורי היא נדבך מרכזי בחברה בריאה ומקיימת, בקהילה שמתגבשת סביב ערכים שהספורט מעניק לכל מי שעוסק בספורט עממי הן כמתאמן בודד והן כקבוצה ולא משנה מה גילו ומטרתו של הספורטאי.
עיסוק בתכנון לאורח חיים פעיל כרוך בשיתופי פעולה בין-מגזריים ובין-תחומיים של בעלי מקצוע מתחומים שונים, כגון: בריאות הציבור, תכנון ערים, תכנון תחבורה, אדריכלות, הנדסה אזרחית, נדל"ן, בטיחות בדרכים, עבודה קהילתית ועוד. תוך דגש על ההיבטים החברתיים של המבנה העירוני, תכנון לאורח חיים פעיל שם את הדגש על היבטים בריאותיים, ועל מנת לעודד פנאי פעיל יש להתמקד הן בעיצוב עירוני אטרקטיבי והן בנגישות למרחבי ספורט ופנאי.
ישנם ארבעה אלמנטים סביבתיים מרכזיים המעודדים פעילות גופנית: עירוב שימושי קרקע, שבילי הליכה ואופניים בטיחותיים ומקושרים, עיצוב עירוני מזמין, ומרחבי ספורט ופנאי אטרקטיביים לכל הגילאים
תכנון לקוי או חוסר מודעות, תשפטו אתם
דפוסי התכנון בישראל מצמצמים באופן ניכר את האפשרויות לפעילות גופנית במרחב הבנוי, מגמת הפיתוח הפרברי לא פסחה על ישראל שלצערי הרב מעודדת שימוש בתחבורה מונעת (לא, תחבורה ציבורית) ולא הליכה ברגל או רכיבה על אופנים, אתן לכם דוגמא קטנה לפרוייקט שהכוונה שלו הייתה טובה אך לדעתי היא חטא שלא יתואר – מכירים את פרוייקט "נשק וסע" שאמור ליצר סדר בהגעה לבתי הספר עם רכב וכך יוצר תלות של הילדים בהורים, זיהום אוויר, עומס בלתי נתפס באזורי בתי הספר, חוסר עצמאות של הילדים וחינוך לתנועה ואורח חיים בריא ועוד.. ועוד…
וכן, יש לי פתרון אחר: לקדם כרשות מקומית פרויקט "שבילים ירוקים" לבתי הספר בו יהפכו דרכי ההגעה לבית הספר בטוחים ונגישים ברגל ובאופניים תוך שיתוף פעולה עם מתנדבים מגיל הזהב כך שמתקבל גם חיבור בין דורי וגם פתרון לכשלים של פרוייקט נשק וסע. (אשמח לפרט ולהסביר בפרטי למי שירצה
מתקני כושר ציבוריים, אני באופן אישי מעדיף לקרוא לנקודות מפגש ופעילות לציבור הרחב "זירות עניין" וזאת כחלק מתפיסה כוללת של עירוב שימושים במרחב הציבורי, זירות עניין הם תופעה חדשה של העשור האחרון, אשר זוכה לפופולריות רבה ברחבי העולם (וגם בישראל) ותורמת לעליה בפעילות גופנית, מתקנים שמשלבים פעילות גופנית לילדים, נוער ומבוגרים, מתקנים שמשלבים טכנולוגיה, מוזיקה וצבע, מתקנים פונקציונליים ועוד.
אני בטוח שלכם יש גם דוגמאות והצעות – אשמח לשמוע בתגובות
תוכניות גדולות עם מספרים ענקיים – אך פער גדול בשטח
אי אפשר להתעלם מהיחס הישיר של תקצוב הספורט לעומת ההישגים, אך כמי שמכיר את עולם הספורט ההישגי אני יודע ומודע שיש לנו ספורטאים פורצי דרך בעלי הישגים בינלאומיים שמביאים כבוד רב למדינה, ובאותה נשימה אחזור ואציין שהתקצוב ביחס למדינות המערב הוא נמוך, ישנו מחסור בתשתיות לאימונים לענפי הספורט השונים ברמה המקצועית והעממית.
תקצוב הספורט לשנת 2019 נאמד בכמיליארד ₪, הרבה?
אז זהו שלא, זה מעט מאוד!
זה 0.2% אחוז מתקציב המדינה, בהמשך אסקור עוד נתונים בכדי להבין את הפער בו אנו עומדים כיום
מה היה לנו עד היום
כולנו גדלנו על הטוטו שמקדם את
הספורט בארץ ובכל מגרש ואולם ניצב שלט עם לוגו גדול "הטוטו מקדם את הספורט בישראל". ואכן כך היה, משנות ה90 מרבית הכסף הגיע מהטוטו, ואיזה כיף לנו תושבי ישראל שכספי ההימורים עברו חלקית להשקעה בספורט – יש כאלו שיחלקו עלי כי היו רשויות שלא ראו מזה שקל מסיבות מגוונות
שנות ה90 עברו חלפו ויחד איתם ההבנה המאוחרת שיש צורך לבצע שינוי בסמכויות חלוקת הכספים של הטוטו והכי חשוב לקחת אחריות כמדינה על תקצוב הספורט במדינת ישראל, על התשתיות ועל קידום אורח חיים ספורטיבי ובריא לכלל המדינה, מושלם? עדין לא
הרפורמה יצאה לדרך ומשנת 2018 רווחי הטוטו מועברים לאוצר המדינה שמקדם ופועל לפי תוכנית המתקנים הלאומית שקובעת הוראות להקצאת משאבים לצורך תמיכה בהקמת מתקני ספורט, התוכנית כבר קיבלה הארכה ועדכון ונקראת כיום: "התוכנית הלאומית 2027" והיא המשך לתוכנית 2020, התוכנית הלאומית מתוקצבת בסכום של 3 מיליארד שקלים ו-63 מיליון שקלים חדשים על פני 12 שנים, ולפי אמות המידה וסדרי העדיפויות שנקבעו בתוכנית על-ידי המועצה הלאומית לספורט ושאושרו על ידי שרת התרבות והספורט ושר האוצר. זה כבר הישג שיש הסכמה של משרדי הממשלה ויש תוכנית מאושרת ועל קצה המזלג, מדובר על תמיכה בהקמה של מתקנים כגון: מגרש משולב, מיניפינץ', סקייטבורד, מסלולי הליכה, ריצה, אופניים, פאמפטרק, מגרשי טניס ועוד… תוך דגש על מיתקן ספורט שהיעוד הינו לספורט עממי, פתוח לכל ללא תשלום
למי קראת עממי?
ובכן, כמה חברים יש לכם שעוסקים בספורט באופן קבוע (לא חדר כושר), הנתונים שהתפרסמו בשנת 2012 ציינו את הנתונים הבאים 1.01% עוסקים בספורט תחרותי לעומת נתונים דו ספרתים במדינות אירופה, ככול הידוע לי אין מידע לגבי העוסקים בספורט עממי אך אני יכול לשאר שהוא נמוך ביחס למדינות אירופה, עכשיו מה הקשר בין ספורט תחרותי לספורט עממי אתם שואלים
ספורט עממי אינו שם דגש על הישגים טובים יותר, כפי שמתאפיין בספורט תחרותי, אלא על השתתפות רחבה ככל האפשר של פעילים, כולל כאלה שספורט איננו חלק מעיסוקם היומיומי
לשמחתי יוצא לי לנסוע להמון מדינות בעולם ולבקר במתקני ספורט ולקחת חלק בתחרויות ובמחנות אימונים של ענפי ספורט שונים וכפי שאני רואה זאת במרבית מדינות אירופה קיימים מועדוני ספורט בהם ילדים ובוגרים יכולים להתאמן ולהשתתף במספר ענפי ספורט שונים בדרך מקצוענית וחובבנית בעלות סמלית, משיחות עם קולגות אני לומד שככול שיש יותר ילדים שמתאמנים, נחשפים, מתנ"סים, במגוון ענפי ספורט כך גדל מאגר העוסקים בספורט התחרותי, ובארץ יטענו כאלו שיש מגוון של חוגים במתנ"סים, אז יסלחו לי מראש חבריי מדריכי החוגים השונים במתנ"סים ברחבי הארץ על הנחת עבודה שהחוגים פחות מקצועיים, שהתשתיות ירודות, והעלויות השקעה פר חניך נמוכות מאוד ויחד עם זאת העלויות להורים גבוהות כך שהם לא מאפשרות הרשמה למספר ענפי ספורט בגיל הצעיר ומונעות חשיפה והתנסות בענפי ספורט מגוונים מה שמקרין ישירות על הספורט התחרותי בארץ
ארץ זבת חלב ודבש
עפ"י דוח מבקר המדינה שבוצע בשנת 2014 היו חסרים מאות מגרשי ספורט לתושבים ואלפי מתקנים היו ללא פיקוח נאות – מה שהיווה סכנה לחיי הציבור. הנתונים מדברים על ממוצע של 0.87 מגרשים ל 1000 תושבים ובמבט על כ 6,700 מתקני ספורט ציבוריים מסוגים שונים, מעט מאוד בכל קנה מידה למדינות המערב
אין מספיק מתקנים בכדי לאפשר לילדים להתנסות בענף ספורט כלשהו, אין מספיק מתקנים לאפשר למבוגרים לקיים משחקי כדור, אין מספיק , נקודה
נכון שישר קופצים לכם האצטדיונים הענקיים שנבנו בשנים האחרונות ברחבי הארץ לטובת הכדורגל? אז נכון, כאן אתם צודקים
ישנם 6 אצטדיונים בסטנדרטים בינלאומיים ובעלי הדירוג הגבוה ביותר של אופ"א, אך יחד עם זאת ההשקעה בבנייתם חרגה מעל התקציב, התחזוקה השנתית שלהם גבוהה מאוד וזאת על חשבון המיסים של תושבי הערים האלו ובעיקר האפשרות של האצטדיונים לספק לכלל תושבי העיר שירות לקדם את הספורט העממי היא מועטה ביותר, בעיניי זה אבסורד יחס ההשקעה לעומת התמורה שהתושבים מקבלים
מדינת ישראל היא סלט פירות אחד גדול, אין רשות אחת שדומה לשנייה, אין רשות אחת שאפשר להצביע אליה שהיא המודל האולטימטיבי לקידום ספורט לאלפים, וזה לא שאין רצון, תקנים, תקציבים, מודעות, אלא שאין קריטריונים ברורים ואחידים ברשויות המקומיות
אין תוכניות והעמדה של נושא הספורט העממי בראש סדר העדיפויות, הרי אפשר לחבר את התחום לכל נושאי ותחומי הליבה של רשות מקומית, אתן מספר דוגמאות:
חזות וניקיון המרחב הציבורי: יצירת מסלולי הליכה, ברזיות, ספסלי מנוחה, שילוט מתאים יגרום לתנועה ברחוב, למפגש תושבים לשמירה על המרחב הציבורי בניקיון ובביטחון
חינוך בבתי הספר: ערכי הספורט מגוונים שיכולים להשתלב בכול תוכנית לימודים ובכול שיעור להעצמת התלמיד מגיל הרך ועד סיום התיכון.
מימוש תוכניות לקידום הספורט לכלל הציבור אינו מחייב הוצאת כספים מיידית, אלא הדרגתית ועם תכנון נכון ושיתופי פעולה עם גורמים פרטיים, מוסדיים, ציבוריים תוך שימוש הן של השטחים הקיימים ברשות והן של המשאבים הנחוצים לה בתהליך תכנון הדרגתי, ניתן להשיג תוצאות לטווח הקצר ולטווח הארוך
ולסיום חלק זה
השלב השני והחשוב ביותר עבור הרשויות המקומיות, הינו אחזקת המבנים ולאור השינויים ודרישות הבטיחות המשתנות מעת לעת יש צורך למצוא מימון בתקציב הרשות בכדי להעמיד את המתקנים בסטנדרטים שמאפשרים לקיים אימון (שלא נדבר על הפעלת מזגן), תחזוקה זה פקטור מאוד חשוב בהקמת מתקני ספורט ולכן על תקצוב המדינה צריך לקחת את הפקטור הנ"ל בתחשיב של ההקמה בכדי שלא יהפוך לפיל לבן ביחוד ברשויות הקטנות
המרכז לשלטון מקומי הציע רעיון מבורך – מדד הלמ"ס לספורט לתקצוב רשויות בו יש קריטריונים לתקצוב הרשות בהתאם למצבה הכלכלי, גודלה, מצבה בתחום מתקני הספורט, יכולותיה הכלכליות, לקידום פעילות ספורט לכלל תושביה
אפשרות לקיום פעילות ספורט במרחב הציבורי קרוב לבית הינו תנאי בסיסי לאיכות חיים ושמירה על אורח חיים בריא, ההשקעה הכספית בתחום תניב למדינה יתרונות וחיסכון ענק בהוצאות בבריאות, בחינוך, בתשתיות, במה לא? ההשקעה בעיר תניב לרשות המקומית קהילה מלוכדת עם ערכים מעולם הספורט ואולי גם ייצוג בספורט התחרותי ועוד
התרומה והתמורה למדינת ישראל ברורה , ראויה ונכונה למען כולנו
שינוים מתחילים בהדרגה, ישנה מגמה מבורכת לקידום תרבות הספורט במדינת ישראל, והשינויים המוצעים לעיל יובילו לפיתוח תרבות הספורט במדינת ישראל, לפיתוח תשתיות ספורט פיזיות ואנושיות, ובכך לגידול משמעותי של מספר העוסקים בספורט.
פעילות ספורט נגישה ושוויונית לכל נפש, הינה תנאי בסיסי לשוויון הזדמנויות ולמיצוי היכולות בספורט לכל אזרח במדינת ישראל החל מהגיל הרך
כמו שאמר אחד השחקנים הגדולים
"אל תשאל מה הקבוצה יכולה לעשות בשבילך, תשאל מה אתה יכול לעשות למען הקבוצה" מג'יק ג'ונסון)
