תחבורה ביום שבת, אך לא בתשלום.
נוע תנוע ברחבי ישראל אבל לא בסופ"ש.
שאלת יום שבת ואופן שמירתה מעסיקה את החברה הישראלית מקום המדינה.
בשנת 1947 התגבשו מספר הסדרים כבסיס לסטטוס קוו, המחלוקות והניגודים בתפיסות עולם בין דתיים לחילונים העמיקו בשנים האחרונות בעיקר סביב נושא של פתיחת עסקים בשבת והפעלת תחבורה ציבורית בשבת.
צדק חברתי וגם צורך להגיע למקומות הבילוי והפנאי, לבקר בני משפחה ולצאת לטיול ברחבי הארץ בימי שבת מבלי לשלם כסף רב על מוניות (וזה במקרה שיש).
זכויות רבות יש לתושבי מדינת ישראל, אך ישנה זכות אחת שנשללת מן הציבור.
הזכות הבסיסית לניידות ולאפשר מענה לאוכלוסיות מוחלשות כמו קשישים, שלא יכולים לנהוג או להרשות לעצמם להחזיק רכב, ובני הנוער או צעירים חסרי רישיון להתנייד בתחבורה ציבורית.
הנושא עלה שוב לכותרות השבוע בעקבות החלטה של רון קובי ראש עיריית טבריה שפועל במרץ מתחילת הקדנציה הראשונה שלו.
אחת מההחלטות שקיבל היא להפעיל החל מהשבת הקרובה קו אוטובוס עירוני בין שכונות העיר והטיילת.
באופן אישי אני עוקב אחריו ושמעתי הרבה הערות ציניות על הקמפיין ובחירתו במעגל השלטון המקומי, אך קמפיין לחוד ומציאות לחוד.
קובי מוכיח את ההפך ומספק את הסחורה לקהל הבוחרים שלו להחזרת טבריה כמרכז תיירות ונופש.
כשיש פירצה, יש פתרון.
בתחילת דרכה של המדינה, השירותים שניתנו היו מצומצמים ולא היה צורך או אפשרות לספק תחבורה ציבורית בשבת.
כיום לציבור הרחב יש דרישות, צרכים שונים והשאיפה לאפשר לכל דורש גישה לתחבורה ציבורית בכול ימות השבוע.
שירותי התחבורה הציבורית בישראל פועלים בסופי השבוע על סמך פקודת ותקנות התעבורה שנחקקה בשנת 1991.
להלן: https://www.nevo.co.il/law_html/Law06/TAK-5401.pdf
עד אז הייתה עמימות בנושא מבחינת חקיקה. תמצית החוק מאפשר רישיון הפעלה לאוטובוס ציבורי: לבתי חולים, לתושבים לא יהודים וצורך מבחינת ביטחון הציבור.
ישנו גם התייחסות שהחוק לא חל על מי שניתן לו רישיון לפני 1991.
הסייגים בתקנות התעבורה מאפשרים לרשויות מקומיות וליזמים פרטיים למצוא פרצות בחוק, ולנצלן על מנת להפעיל תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים.
אחת מהם היא אפשרות לרשות מקומית להעניק שירותי תחבורה בימי שבת, אך לא בתשלום.
כשיש מציאות שנכפת, יש יזמים ויש פתרונות בכדי לעקוף זאת.
לדוגמא: הקמת קואופרטיב שהחברים בו משלמים דמי חברות ומשלמים על הנסיעות במרוכז בסוף החודש, מכירת כרטיסים מוקדמת, תשלום דרך אפליקציה והוצאת חשבוניות לאחר צאת השבת.
בשנים האחרונות התעוררו מספר יוזמות פרטיות ששמו להן למטרה לספק שירותי תחבורה בסופי השבוע.
בפרט בימי שבת שבת וחג כמו: "שבוס", "נוע תנוע" .
הם פועלים במספר ערים בארץ מעבר לפעילות בחיפה ואילת וערים מעורבות בצפון ובדרום.
יש צורך או אין צורך זאת השאלה?
עיקר המידע על התמיכה בתחבורה הציבורית, מגיע ממחקרים של מכוני מחקר עצמאיים.
זאת מכיוון שהמדינה אינה מבצעת מחקר מקיף וכולל על הצורך והרצון של האוכלוסייה במדינת ישראל לגבי תחבורה ציבורית בשבת.
הסקרים המפורסמים מציניים תמיכה שנעה בין 70% ל-90% מהציבור היהודי בתחבורה ציבורית בשבת.
עוד נתון מעניין שכ-37% ממשקי הבית במדינה שאין להם מכוניות פרטית "מקורקעים" במהלך סופי השבוע והחגים.
התחבורה הציבורית בארץ הופרטה ולא מדובר על נציגות ממלכתית.
אי אפשר להתעלם שיש פעילות בתחבורה הציבורית בשבת כמו מוניות, טיסות, רכב שיתופי, השכרת אופניים וקורקינט, כל אלו בערים המרכזיות והגדולות.
מצד שני ברחבי הארץ התחבורה הציבורית שמושבתת בשבת מתייחסת בעיקר לאוטובוסים, רכבת ישראל וחלק מהקווים של מוניות השירות.
פרוייקט חשוב של משרד התחבורה "קווי לילה" מפעיל שירות אוטובוסים בלילות חמישי ומוצאי שבת, מחצות ועד 04:00 בבוקר.
מטרתו "לאפשר לצעירים בכל הארץ לבלות ולחזור הביתה בשלום, בלי להסתכן בנהיגה בשכרות, התנהגות מסוכנת בדרכים, לקיחת טרמפים…."
פרוייקט ומטרה ראויה וחשובה שאינו פועל בערב שישי דווקא בלילה שבו יוצאים לבלות מרבית הצעירים.
לעניות דעתי פספוס ובגדול של פרויקט חשוב.
לעם היהודי יש היסטוריה עשירה, מורשת מפוארת, מדינת סטארט אפ, עוצמה צבאית, כלכלית ועוד.
באופן אישי המורשת המגדירה את הצביון היהודי שלנו במדינת ישראל לא תלוי בתחבורה הציבורית.
מעבר לדרישה לשיפור התחבורה הציבורית עולה גם הביקוש לתחבורה ציבורית בימי שבת.
המדינה מתנערת מקבלת החלטה, ולכן רף הציפיה והדרישה מופנה לראשי ערים ברחבי הארץ בכדי לספק פתרונות יצירתיים ולקיחת אחריות במסגרת החוק על תחום שבאחריותה של המדינה ולגשר בין צורכי השטח למצב בחוק.
😁קראתם,😍 אהבתם לחצו: Like\Share\Comment
ותסייעו לפוסט להופיע אצל עוד אנשים👏.
בואו לקרוא עוד פוסטים 🙂
לשירותכם,
איציק לב
